נשאב על ידי נערת ליווי שני נהגי מוניות עם בעלה

בזמן שהשיחה ישנה מאוד, יגור הרהר למה לצפות בהמשך

זה עתה, לנגד עיניו, לחצה בגסות את שדיה של אשתו האהובה. הוא הרגיש חסר אונים להפליא. נזכר במילותיו החצופות של הנהג: “ירכיה של אישה זרה”, הוא כעס. מצד אחד, הם כבר התחממו מספיק כדי לשוטט שוב בקור בתקווה שהם יתפסו טרמפ. כשהסתכל על נערת ליווי ישנה ונחמדה, הוא הטיל ספק בהחלטה כזו. לאחר שננטשו על ידי הנהג, הם למרבה הצער לא מצאו מכונית חולפת. כאילו, הכביש הנטוש הזה נבחר במיוחד על ידי נהג מונית, כך שהם ילכו לאיבוד וישחקו ללא מוצא מתחת לצינור שלו. הנהג כנראה הסתיר משהו-חשב יגור. אולי זו לא הפעם הראשונה שהוא סוחט את הלקוחות שלו ככה. יותר מדי, כואב הכל נראה חשוד-חזר אחריהם, בטוח שאין עוד מישהו שיעזור לעניים מלבדו. – המחשבות המשיכו להסתובב בראשו של יגור. בינתיים, הנהג האט את מהירותו, ואז חנה לגמרי בצד הדרך, מבלי לכבות את מנוע המכונית.

הגענו. – הוא דיבר בצרידות, מכחכח בגרונו ברטינות.
כמה זמן עד העיר? שאל יגור.
מה זה אומר? הוא היה מבולבל.

זה אומר שהנהג של אנדרו יטעה את בעלה, ואשתו תטעה אותו. – הוא עשה צחוק מטורף.
כשהתבונן איך יגור העניק לו מבט בוז, הוא הוסיף:
קדימה, תרים את הרגליים של הילדה ותכניס אותה לכאן. הוא טפח על ברכיו, והוריד את כיסא הנהג שלו למטה.
יגור עדיין לא היה מוכן להתאים את החברה שלו אליו, אבל גם לו לא הייתה ברירה. הוא הרים בזהירות את רגליה הדקות והניח אותן בעדינות על ברכיו של הנהג, לא מאמין בביישנות למעשיו. רגליים זרות וגדולות היו מיד על רגליה של אלינה ללא היסוס והתחילו ללטף אותן מעל גרביונים מבודדים.

לא, זה לא יעבוד. תוריד את הגרביונים שלה. הוא הורה.

לא הסכמנו על זה. יגור מחה.

אתה ואני לא הסכמנו על שום דבר, זה נכון. אבל תבין דבר אחד: כאן אני מכתיב את התנאים, ואתה ממלא אותם, אתה מבין? – הוא ענה בחומרה בטון גס, מוגבה.
יגור שתק והחליט שאין טעם להתווכח איתו. בניסיון לא להעיר את אשתו, שהזיזה את ראשה מעט, הוא חיכה זמן מה, ואז החל להוריד את הגרביונים שלה בקלות. כשידיו הגיעו עד ברכיו, טייץ נתפס על ידי נהג מונית, ובזהירות לא פחות, הוא הוריד אותם לחלוטין. לאחר מכן, הוא הכניס אותם לגוש וזרק אותם לתא הכפפות.

הם יישארו שם עד שתלמד למלא את דרישותיי ללא עוררין. הוא הבזיק את יגור, אפילו לא כיבד אותו במבטו, אשר ברגע זה היה כבול לרגליה העירומות והרזות של הנערה על ידי ויחוב.

הוא ליטף את רגליה בכל מקום, בחוצפה וברעב, תוך שהוא מלקק את שפתיו הסדוקות

זה עור. מעורר תיאבון לאס, ואיזה ירכיים, וואה… – הוא הצליח להגיע בידו הארוכה ולפניהם, פולט אנחה שאינה יודעת שובע, צמאה ומצפה למשהו נוסף.
נערת השיחה, בינתיים, ישנה במתיקות. מה היא הייתה חושבת אם היא התעוררה, הכריחה את רגליה ללא בגדים ובידיו של גבר זר, לאגור לא היה מושג. כשצפה בנהג המונית כפה את אשתו בשקיקה בכפות ידיו הגדולות, יגור חש בלי משים את איבר מינו מתחזק בבוגדנות. הוא עצר את נשימתו והתפלל שאלינה לא תתעורר. הוא התקשה לנשום ונראה שהזמן מאט. עבר זמן רב, והגיע הזמן להפסיק את כל ההטרדה האינטימית הזו, אבל יגור לא היה פעיל. משיכה זו-מוזרה וחסרת בושה, המייצרת בו משהו חדש, עמוק בפנים, מופקר ורצוי, שמעולם לא חווה לפני כן, אפשרה לנהג להיות רווי מאוד עם אשתו. הנהג לא יכול היה שלא להבחין בתגובה דומה של יגור, והתקרב באומץ אל הפרי האסור של אלינה. כאשר האצבעות הרחבות כבר היו על התחתונים הסגולים והביתיים של אשתו, יגור התעורר לבסוף.

מספיק. – בלע גוש בגרון, בקושי דיבר, הוא עצר את ידו של הנהג.
בחוצפה, כשהוא חווה את מבטו הלא בטוח של יגור, הוא עדיין הסיר את ידו בחוסר רצון, אך לא מיד. לבסוף, הוא בכוונה ובכעס יגור, ובכל זאת ליטף את מפשעת נערת השיחה דרך התחתונים באצבעו הגדולה. יגור דאג לרגליו של בן הזוג והחזיר אותם למקומם על ידי קיפולם בזהירות זה לצד זה.

הרגליים של הילדה. תן להם להישאר עירומים, עכשיו אנחנו לא נותנים להם להקפיא, אנחנו גברים, אנחנו צריכים לטפל בבנות שלנו, נכון? – הוא התפזר בחיוך מרוצה, שאל והוסיף חימום לרכב.
“לילדות שלך”, חזרו דברי הנהג בראשו של יגור. הוא שאל את עצמו כמה רחוק זה יגיע, עדיין מרגיש זקפה חזקה. בזמן שהוא בקושי ניסה להוציא את מחשבותיו המעוררות מראשו, הוא לא שמע מיד את דברי הנהג.
היי, מה אתה עושה? הוא הסתכל עליו.
יגור הסיר את ידו במפשעה.

אתה חושב שאתה עושה את זה? נסה את זה, ואז אני אכריח אותך ללקק את זה אם תכניס לי את המושבים. – הוא הזהיר בחומרה.

לא, אני לא…
הנהג השתולל.

בחייך, תירגע, עם מי זה לא קורה, הייתי עושה את זה בעצמי על אשתך עכשיו, אבל למה אני צריך נחושת כשאמצא זהב בקרוב? – הוא קרץ עין.

אני לא יודע על מה אתה מדבר כשנגיע? – בקוצר רוח ועצבני, שאל יגור.

לכל דבר יש את הזמן שלו, לכל דבר יש את הזמן שלו. הוא חזר על עצמו. – נחשו מה התחנה הבאה?

אני לא מתכוון לנחש שום דבר, קיבלת הכל ועוד. אני חושב שזה יהיה הוגן אם אתה סוף סוף לקחת אותנו לעיר. יגור הרים את קולו.

ששש. תעיר את אשתי. – הנהג שם אצבע על שפתיו.
עם זאת, זה היה מאוחר מדי, אלינה זזה, רעמה משהו ופקחה את עיניה. כשרגליה צמודות בחדות, היא הביטה בבעלה בבהלה. היא נראתה כמו חתלתול חסר אונים, מוקף בכלבים.
איפה הגרביונים שלי, יגור? מה קורה כאן? – נשמע חוסר הבנה בקולה.

מכיוון שהתעוררת אלינוצ ‘ קה, אסביר את המצב: בזמן שישנת, בעלך נתן לי בתום לב לגעת בחזה שלך, ולאחרונה גם ברגליים המתוקות שלך. אבל אל תנזוף בו-לא הייתה לו ברירה, במקרה של סירוב, הייתי זורק את שניכם מהמכונית שוב. עכשיו, אלינוצ ‘ קה היקרה, ואין לך מוצא, עם רגליים כאלה לא תברח רחוק. אז, אני לא הולך למשוך את החתול על הביצים יותר. ודרך אגב, התחנה הבאה שלנו היא רק על הביצים, רק שלי. קוראים לה… שוב נשמע הפרודיה המטופשת שלו על קולו של הקריין, “מציצה היא לא בגידה”, אז תתכונן לאלינוצ ‘ קה. הוא סיים את המונולוג הארוך שלו, כאילו התאמן עליו מראש.
הנהג חזר אל ההגה והמכונית יצאה לדרך.
עד העיר היה עוד 40 ק ” מ, מה שאומר 4 תחנות.
הנהג הפעיל שיר מקומי משנות ה -90 על חיי כנופיות והעביר את כל תשומת הלב לכביש, ומדי פעם הסתכל על הזוג.